>> על מיני גולף, אבא חובט וצוות מתלבט
היום הוא יום המיני-גולף, וזו הזדמנות מצויינת לחגוג דברים קטנים שמדמים את הדבר האמיתי
תהליכי שינוי יכולים להראות מאד מאיימים
אולי זה בגלל שהם באמת מאיימים. אנחנו נמצאים בהם בתנאי אי-וודאות, בדרך כלל לא רואים את התוצאה הסופית, ולמעשה גם לא את התהליך. אנחנו תלויים בכל כך הרבה גורמים – בין אם אנחנו יוצרים אתר חדש, בין אם מתחילים הטמעה אג’ילית ובין אם נכנסים ללימודים (או מכניסים את הילדים ללימודים, שילמדו קצת צניעות, נחישות וייאוש!)
מיני גולף דורש לא הרבה מיומנות, הוא מאד סלחני כי המגרש בו קטן ומגודר, והוא מאד משחקי – הילדים (או יותר נכון אבא של הילדים) חובטים דרך בובות גדולות, גשרים, סצנות דמיוניות וכו’
ובדיוק הגישה הזו של המיני גולף הזו יכולה ללמד אותנו דרכים אפשריות להתחיל תהליכי שינוי משמעותיים ומאיימים, שיש בהם מעט ידוע והרבה חשש.
בוחרים איזור מגודר ותחום שבו יוצרים התנסות עם סיכון מסויים, אבל לא הרסני
יוצרים בו מספר התנסויות עם צוות או צוותים בודדים ‘לחוש את השטח’ (תלוי בגודל המגרש המתוחם)
וכך מייצרים מעין איזור ארגוני בטוח למשחקים, או צוות קומנדו שמתנסה בחוקי המשחק, לומד את התחושה, וצובר ניסיון ומלמד בתורו את שאר הארגון
ואם יש איזה אבא שמשתלט על הכל ולא נותן לאחרים לחבוט – זה גם בסדר. חונכים אותו ונותנים לו למצות את הכיף באיזור מגודר שבו הוא לא ייצור נזק לארגון, אבל ינסה דרכים חדשניות ויצירתיות לגשת לבעיה
אז שיהיה יום מיני גולף שמח לכולם!
