איך בכלל צוות יכול לקבל החלטות לבד?
זה ברור הרי שמהר מאוד יופיעו חוסר ההסכמות, התחרות והאינטרסים האישיים…
והעובדים שלנו – טוב, אנחנו מאוד מעריכים אותם, אבל להתנהל לבד זה בכל זאת קצת מוגזם. בשביל זה יש מנהלים…”
האמירה הזאת, בוראיציות שונות, עולה שוב ושוב כשעולה הרעיון לאמץ מיינדסט אג’ילי, והיא מגלמת את החשש מחוסר הניהול, הבלגן, שאלת – מי בעל הבית כאן…
למעשה – יש בעל בית, רק שהבית מנוהל קצת אחרת.
בתוך הסיטואציה הזאת יש צוות, שלומד שהוא צוות. לומד שוב ושוב את משמעות התלות המשותפת, גדל להיות אוטונומי יותר ולקחת אחריות, מתכוונן ביחד למטרה מאוד ברורה.
ובתוך הסיטואציה, יש גם מנהל – ששם כיוונים ומטרות ברורים. אבל אז גם בונה, יחד עם הצוות, את האופן שבו יגיעו אליהן.
הוא מייצר את התנאים שבהם כולם יוכלו להביא את עצמם לידי ביטוי , מייצר החזקה מאוד ברורה, מלמד את הצוות שוב ושוב איך אפשר להיות עצמאיים יותר בקבלת ההחלטות, מזכיר את התלות ההדדית ואת הכיוון אליו הולכים, ומוביל מאוד. רק אחרת.
מנהל של העולם החדש, שבונה צוותים שיתמודדו עם התנאים של העולם החדש.
לא לכולם זה מתאים – לא לכל המנהלים, בוודאי לא לכל הצוותים. ודורש, כמו שהסרטון מדגים, תרגול ואימון חוזרים, כמו גם קפיצת בנג’י מחשבתית ואופטימיות. אבל, שוב כמו שעולה בסרטון, כשזה עובד, הרווח הוא של כולם….
ניסוי חברתי מעניין שבוצע על מטוס נוסעים, שמדבר על פשרות, על התאחדות של זוות – אפילו קבוצה של זרים לטובת מטרה משותפת
כדאי לקחת את הזמן ולצפות
