אם הסימנים האלה מופיעים, החברה שאתם עובדים בה, מתחננת לשינוי
>>>> הרגשת מיקרו ניהול אצל העובדים<<<<
מנהל טוב מעצים את העובד, מביע עניין, דואג ורוצה שהעובד יצליח, פגיע ומודה בטעויות, מגדיר יעדים ברורים ונותן מסגרת ברורה לעובדים שלו לנוע בתוכה בחופשיות תוך שהוא מעודד את העובד להגיע להצלחה על ידי ניהול הפחד שלו מלטעות בדרך.
כאשר מנהל מהווה מעין ״מנהל תחנת מוניות״ אשר אומר לעובדים שלו מה לעשות ואיך לעשות כמו גם מעניש אותם על טעויות, הוא גורם להרגשה רעה של חוסר מוטיבציה חזק אצל העובדים שמייצר גלגל רוע (vicious cycle) שרק הולך ומתגבר
״עובד צריך להיות בחופשה מחוץ לעבודה ובחופש במקום העבודה״
>>>> חוסר הוצאת גרסאות או הוצאת גרסאות לא בצורה קבועה ותכופה<<<<
הוצאת גרסאות לא רק משמרת את יכולת החברה לפרוס את “פיליי” המוצרים לחתיכות קטנטנות (Elephant Carpaccio) אלא גם מייצר ביטחון אצל הלקוחות שהגירסאות לא נדירות ומהווה כלי למתן משוב הדדי בין השניים לגבי התוכן ודרך ההתנהלות.
חברה שאוגרת גרסאות, לא רק תאבד את השוק הקיים שלה, אלא גם תאבד את ההבנה לגבי הטרנדים החדשים.
״!Ship happens״
>>>> פחד ארגוני: אדישות ישיבתית – כולם תמיד מסכימים<<<<
מנהל טוב יודע שהוא צריך להגיע עם שאלות ולא עם תשובות. מנהל שכזה מגיע לישיבות בראש פתוח ולא ״מוריד״ רעיונות חדשים בעזרת משפטים משפילים (״רעיון גרוע, בוא נתקדם״, ״אתה מבזבז את הזמן של כולנו״) אלא להיפך, מעודד את העובדים שלו לייצר רעיונות גרועים בהתחלה כשהוא בעצמו מהווה דוגמא לכך. אם הצוות בתמימות דעים מההתחלה, הוא מאתגר תת צוות (בדרך כלל בהגרלה) להוות הגורם השלילי והמתנגד (״הכובע השחור״) כדי לוודא שלא פוספס אף רעיון אחר.
מנהל שחושב שהוא תמיד צודק, אכן ימצא את עצמו לבסוף צודק בכל ישיבה וטועה מחוצה לה, מה שיגרום לקבלת החלטות גרועות בדרך משפילה וגרועה כשלעצמה
״אם כולם מסכימים, אף אחד לא מקשיב״
>>>> התנהלות טכנית: חדשנות היא רק מילה שמופיעה בפוסטר של החזון<<<<
אני לא מכיר חברה שלא רוצה להיות חדשנית,
אבל אני מכיר הרבה חברות שלא מוכנות לשלם את ה״מחיר״: הקצאת זמן לכך.
חברות בהן מצופה מהעובדים להיות חדשניים בלי לפתח את ״שריר״ החדשנות הארגוני, הצוותי והאישי, ימצאו את עצמן במקום לא חדשני ולא יצירתי. מקום בו המוצרים שלהם הופכים לפחות ופחות רלוונטיים.
חברות בריאות ומודעות יודעות שהן חייבות לעודד את זה , אם על ידי הקצאת זמן לזה, לימוד על גרכים לקיים סיעור מוחות וביצוע סיעורי מוחות, ימים מרוכזים ליצירת דברים שלא-קשורים-לעבודה כדוגמת ״יום פדקס״ ועוד.
״וכמה זמן בתור מנהל אתה מקצה לנו על חדשנות? אין לנו זמן לעבוד על חדשנות!״
>>>> חוסר במינד סט והתעסקות במכניקה: חזון החברה, אם קיים, עוסק בחברה ולא בלקוח<<<<
לפעמים חזון הוא בקושי אבן דרך וגם בערוץ צדדי בכוון ההפוך ליעד שלך.
הרבה חברות לא נותנות את הדעת על הנושא הזה ומתייחסות אל העובדים שלהם בצורה טיילוריסטית שמתבטאת בהתייחסות ורבלית אליהם במילה ״משאבים״ (חיים ומוות בידי הלשון) ולכן במקום שכזה אין צורך בחזון לא במיקסום זמן העובד. חברות קצת יותר מתקדמות, מגדירות חזון ואפילו תולים אותו על הקיר במשרד, אבל אם מישהו מכיר אותו, זה לא רק נס, אלא אותו חזון מדבר על פנים החברה.
חזון צריך להיות המצפן הארגוני, המניע לעובדים לקום בבוקר, הרעיון שצריך להתחבר אליו וליישם אותו על ידי המוצרים/השירותים שהחברה מייצרת
״חזון החברה: לגדול ולעשות הרבה כסף!!!!!״
>>>> די.אנ.איי ארגוני קלוקל: יש כוחניות ניהולית וכולם מסכימים בשתיקה<<<<
הרבה אנשים רוצים להפוך למנהלים כי זה נותן להם כוח, אבל כוח משחית.
מנהלים רבים פשוט רודים בעובדים שלהם ומכוון שהעובדים שלהם לא מסוגלים להתמודד עם זה, הם מחכים שיעבור הזעם, אבל הזעם רק הולך ומתגבר, לא רק כי המנהל נהנה מזה, אלא גם מהלגיטימציה שבשתיקה של הסובבים אותם
חברה מודעת מפתחת פרואקטיביות ארגונית וביטחון פסיכולוגי להביע כל דיעה בצורה מכבדת וסובלנית תוך יצירת שיח ודיאלוג משותף עם הבנה וראייה שלא תמיד צריך להסכים, אבל כן צריך לקבל החלטה בתהליך מכבד (״Fair Process״)
״מי ששותק בראותו מישהו נתקף מילולית או פיסית, נותן לגיטימציה לתוקף״ – היינריך היינה
>>>> הצוות הוא רק ״עצבת״: אדם לאדם זאב<<<<
כאשר אין גיבוי הדדי, וכל אחד עובד לעצמו, כל מושג הצוות יורד לטימיון. כאשר הצוותים הם בעצם קבוצה של אינדיבידואלים ללא תקשורת ומכנה משותף התנהלותי, לא מדובר באמת בצוות. במקרים כאלו, החברה מפספסת בענק את ״מוח הכוורת״ במציאת פתרונות יצירתיים.
חברה בריאה מעודדת יצירת צוותים מגובשים אשר מגבים אחד את השני ובתקשורת בריאה ביניהם ומחוץ לצוות. מנהלים בארגון יודעים (האמת, כמו הורים…) שהסוד בתקשורת בריאה בצוות הוא לא מניעת ריבים, אלא מתן כלים לקבלת החלטות כאשר הדעות מנוגדות.
״מה זאת אומרת מה עושה אותנו צוות? כולנו מדווחים לאותו מנהל!״
אז אם המנהלים אצלכם יותר עונים משואלים, כולם תמיד מסכימים, לא מוצאים זמן לחדשנות, החזון נשאר רק על הקיר, והגרסאות יוצאות פעם ב…אולי זה הזמן לשינוי.
אז למה אתם מחכים? אג’ימה! זו קריאת התחלה לשינוי הבא שלכם.
בואו לכנס השנתי שלנו ב- 8.2.2018 באווניו , כנס חוויתי מלא תוכן עם מרצים בכירים מהארץ ומהעולם וקבלו עוד כלים ארגונייים, צוותיים ואישיים
הכותב, דני (דנקו) קובץ׳ הינו מייסד החברה ומדריך סקראם בינלאומי
Ajimeh – Expanding your business consciousness!
