נמצאת בפגישה עם לקוח לסכם הטמעת אג’ייל באמת משמעותית, בה הם שינו תפיסה להסתכלות מוצרית ויצרו שפה והבנה עסקית ועבודה משותפת.
מבקשת שיכתבו מה הם למדו והרוויחו מהתהליך, והם עפים על זה, ממלאים את הדף, יש שמחה בחדר
אבל אז…
אני מראה להם את הכאבים שהם ציינו בתחילת הדרך והם נותנים ציון איפה הם עכשיו ביחס לכאבים, ועולים קולות של אכזבה, ממש ירידה אמיתית באנרגיה בחדר מהציונים שהם נתנו לעצמם.
אני יודעת בתוך תוכי שהעובדות לא השתנו. הם עשו כברת דרך מרשימה מאוד. אני יודעת את זה לא מתוך תחושות, אלא מנתונים בפועל וכי אספתי ציטוטים שלהם מהצלחות לאורך כל הדרך.
אז למה זאת התחושה?
כי הטבע שלנו כל כך ביקורתי כלפי עצמנו, שאנחנו שוכחים את כל הרגעים האלו של השינוי וההצלחה ומתמקדים הרבה פעמים על הדבר האחרון שהיה ממש לא טוב, על משהו שלא עבד ושמים עליו את כל כובד משקלנו, ושוכחים את כל הדרך שעברנו.
אנחנו חוזרים להתמקד בטוב, בציונים הגבוהים שהם נתנו על השינוי, ומבינים כמה משקל חיובי יש בהם. כמה הם לב העניין.
ונכון, יש עוד הרבה עבודה לעשות, כי מסע אג’ילי אם הוא מוטמע היטב, מוטב שלא יהיה לו סוף, אלא שיפור מתמיד.
ומה עם הכישלון שהם תיארו?
אנחנו מבינים שהאירוע שהם ראו ככישלון, זה אירוע אחד.
וכמה חשוב לא לתת לאנרגיות ליפול מדבר אחד, אלא לדבוק בטוב ולהמשיך להדביק בזה את כולם.
תפקידנו כמנהלים/מובילי שינוי הוא להחזיק את הזיכרון המלא של האירועים ולא להיתקע בבור שכרגע נפלנו בו, ולהיות עקביים בדרך.
וכן, הבור הזה הוא בסה”כ הזדמנות מדהימה ללמידה, להבין מה קרה שם ואיך חוזרים למסלול. זו עוד עבודה של רטרוספקטיב שנדרשת כדי להמשיך ולהשתפר.
מה למדנו מזה?
- לא להתרגש. בין אם אתם מאמנים, מובילים, מנהלים – כשאתם מאמינים בדרך, חשוב לייצר את ההבנה שאתם מחוייבים, שאתם לא מתבלבלים וחוזרים אחורה אם יש מעידות, כי תמיד יהיו מעידות. הנחישות וההתמדה שלכם ביצירת השינוי היא מפתח להצלחתו.
- להדגיש את הדברים החיוביים. הביקורת תגיע לבד 🙂 תתפסו את הנקודות של ההצלחה ולא רק במספרים, תתפסו את התחושות והאמירות. הדבר דומה לביצועי עובדים שמי שעדיין עושה פעם בשנה נשען הרבה פעמים על מה שקרה בשבוע האחרון, על איזה אירוע חריג ולא על כל הדרך שעברו במהלך השנה.
- מה שאתם משדרים משפיע! והסביבה שלכם חשה בזה.
- כישלונות, טעויות הן ה-הזדמנות ללמידה. כמה אנחנו מלקים את עצמנו וכמה האנרגיות צונחות כשזה קורה. כמה אנחנו פוחדים לטעות, לא טועים וגם לא מתפתחים. אז אם כבר קרה אירוע שאנחנו חווים אותו כטעות – בואו לא נמנע מלהבין אותו. אחרת בזבזנו את הלמידה. אם נבין אותו ונעבד אותו הוא ייזכר אצלנו ויעזור לנו לתרגל למידה שמייצרת הזדמנות אמיתית לשינוי.
- אל תבטלו ברגע אחד של ביקורת את כל הדרך שעברתם.
- תמשיכו לפעול ללמידה, ע”י התבוננות, שיפור והתאמה. תזהו את הדברים העיקריים שיביאו להשפעה מהותית להמשך ותתמקדו בהם. כמו בבקלוג מוצרי, גם בבקלוג של יצירת שינוי, אי אפשר לטפל בהכל ובאותו התעדוף.
אז מה שידרתם היום לעובדים שלכם?
האם ראיתם טעות ושידרתם קטסטרופה, ומוטב שנחזור להרגלים הקודמים?
או שידרתם שבוא נלמד מזה ונעלה מזה עוד מדרגה למעלה ללמידה וצמיחה?
